הידיעות בתקשורת אינן מותירות ספק, מעריב בצרות. מוסף הארץ מודיע באותיות קידוש לבנה: בתום שש שנות כהונת אמנון דנקנר כעורך מעריב איבד העיתון כשליש מקוראיו. לעניות דעתי, קברניטי מעריב זלזלו באקסיומה שיווקית שבלעדיה כנראה שאי אפשר בעולם של תחרות עזה - בידול.

מהיום שבו הועברה "החולצה הצהובה" במרוץ לתואר "העתון הנפוץ ביותר במדינה" ממעריב לידעות אחרונות אבדה הדרך לחברים במעריב. ההחלטה הרת-הגורל, לטעמי המקצועי כמובן, לשכפל ולהעתיק (copy, paste בשפת המחשב)  את המבנה העיצובי והתכני של המתחרה במקום הראשון, היוותה את תחילת אבדן הדרך, לא פחות. ההחלטה להפוך ביודעין ל"ידיעות אחרונות מספר 2" סימנה את ההודאה של מעריב בכישלון - הכישלון לייצר עתון שיש לו נשמה ודרך משלו , ועל זה כבר אמר לפני שנים רבות תאורטיקן התקשורת הקנדי האגדי מרשאל מקלוהן "המדיום הוא המסר". יחד-עם-זאת צריך לראות נכוחה את תופעת העדר בחברה הישראלית כגורם מכונן בחיי התקשורת בארץ - הכשלון של מעריב אל מול ידיעות אחרונות הוא אחיו התאום של כשלון ערוץ 10 להדביק את ערוץ  2 - ערוץ מדורת השבט - המוביל בלא עוררין בהיקף הצופים .

נדמה כי מרגע אובדן ההובלה של גוף תקשורתי כמו גם כל גוף מסחרי במשק הישראלי, נדרשת יצירתיות יוצאת דופן שאולי אולי תסייע לנתץ את האקסיומה האולטימטיבית בתחום הרגלי הקריאה- הצפייה- הגלישה , ההרגלים הכל כך קשיחים בארצנו הקטנטונת.

ולכן לא נותר אלא לשאול מי יזיז את הגבינה לחברים במעריב ?