לנוכח הירי המסיבי המתמשך של מטחי הפצצות והרקטות הנורה אל ישובי הנגב המערבי מתערער והולך האמון של חלקים גדולים והולכים בציבוריות הישראלית במנהיגות המדינה ובעיקר ביכולה לתת מענה הולם לכאוס הביטחוני והשלכותיו על החברה והכלכלה.
ככל שנוקפים הימים והשנים מורגש יותר ויותר ואקום שלטוני והתדרדרות הערך הלאומי שהיה בבחינת נכס צאן ברזל : אין נוטשים ישראלים, חיילים כאזרחים, הנמצאים במצוקה תחת אש אויב.
לנוכח אבדן ביטחונם של התושבים בדרום המדינה ביכולת התגובה של צבא הגנה לישראל, אני שואל בפשטות, שלא לומר בנאיביות, מדוע אין איש בהנהגת המדינה מגלה אחריות ממלכתית ועושה לחיזוק רוחו של הצבור בארץ.
האם לא הגיע זמנה של אישיות ביטחונית , פוליטית או ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, לקום ולהסביר תרתי משמע את מדיניות ממשלת ישראל לנוכח ההתפתחויות המדאיגות בזירה הדרומית המדממת זה שנים.
חיים הרצוג ז"ל, שגרירנו לשעבר באו"ם הופיע בקביעות מעל גלי האתר בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים והסביר לציבור הישראלי המודאג בצורה רהוטה ועניינית את המצב בגבולות ואת עיקרי המדיניות הישראלית באותם ימים קשים.
בזמן מלחמת המפרץ הראשונה בתחילת שנות ה-90 היה זה נחמן שי, “המסביר הלאומי" באותם הימים שהשכיל לייצר סוג של דברור אמין בהציגו לציבור את מהלכיה של הממשלה ומערכת הביטחון לנוכח מטר הטילים שנורו לעבר ישראל מכיוון עיראק.
ומי מסביר היום לציבור בישראל את ההערכות לנוכח המצב הביטחוני המתערער...רק התקשורת.
כל אחד מכלי התקשורת במדינה, עיתונים, רדיו וטלוויזיה מפרש את מהלך העניינים הביטחוניים והמדיניים לפי ראות עינו ושיפוטו ובזה אין בעצם פגם.
אלא מאי, מסתבר שפרשנות עיתונאית אינה תחליף להסברה ממלכתית אחראית ושקולה בעיקר לנוכח הסכנה בהשתעבדותם של ערכים עיתונאיים לשיקולי רייטינג בכלי התקשורת:
והיו כבר דברים מעולם, כפי שהודו לאחרונה העיתונאים הבכירים רותי סיני מ"הארץ" וגדעון עשת מ"ידיעות אחרונות".
רק בשבוע האחרון נורו קרוב ל 100 פצצות מרגמה אל ישובי עוטף עזה וגרמו לאווירת ייאוש ונטישת ישובים המחמירה והולכת לנוכח האי-ודאות באשר לעתיד הקרוב .
טענתו של קצין הביטחון של של מושב נתיב העשרה " אין לנו ציפיות מהממשלה שאני כבר לא מבין מה השיקולים שלה " או דבריו של רכז המשק של קיבוץ יד-מרדכי "אי אפשר להיות חזקים כשאין לך קצה של אופטימיות , אמונה שזה הולך להיגמר בקרוב" ממחישים את חוסר האונים המשווע של התושבים באזור מוכה הקאסמים, הפצ"מרים , הגראדים ומה לא ?
ומה נגיד לנוכח תחושת הייאוש המשתמעת מדבריו של תושב קיבוץ נחל עוז " אני לא אסלח לעצמי אם יקרה משהו לילדים שלי"....
קשה להשתחרר מהתחושה שהגיע הזמן לגייס, תרתי משמע, וינסטון צ'רצ'יל ישראלי, אותו מנהיג בריטי לפני ובעת מלחמת העולם השנייה, שהפיח באזרחי הממלכה המאוחדת אוירה של גאווה לאומית, סולידאריות ובעיקר נכונות לשלם את מחירו של מאבק עיקש כנגד האויב הנאצי שהפגיז בלא רחם את ערי בריטניה בעיקר את הבירה לונדון.
"אני סמוך ובטוח שהיום אנו אדונים לגורלנו. שהמשימה שהוטלה עלינו איננה מעל כוחותינו; שנוכל לעמוד במכאובים ובמאמצים שהיא תובעת. כל עוד אנחנו מאמינים במטרה שלנו ויש לנו רצון ברזל לנצח, הניצחון לא יחמוק מידנו.".... אמר צ'רצ'יל באחד משידורי בי.בי.סי התכופים שנועדו להסביר, לעודד, להרגיע ובעיקר ליצור אמון במעשיה של הממשלה הבריטית באותם ימים קשים .
והאם לא הגיע הזמן להציג לנו הישראלים תמונת מצב ריאלית ככל האפשר, אמתית ובעיקר אמינה, גם אם אינה בהכרח מבשרת פתרונות מידיים ?
|
